שמעתם על מקרה דומה? ספרו לנו על כך בכתובת באמצעות הדואר אלקטרוני

• אחוזי הצלחה לא הגיוניים של ניתוחים בבית החולים
• התעלמות מממצאים פתלוגיים
• הפעלת לחץ פסיכולוגי בשכנוע לניתוח
• הסתרת סוג הניתוח מהחולה והמשפחה
• סירוב של הצוות הרפואי להודות על הוצאת האיברים בפני החולה
• סירוב לקבל לניתוח מטופלים שאינם בריאים

בהתחלה גם לנו היה קשה להאמין אבל המקרה הבא קרה באמת בתחילת שנת 2010 במחלקת גסטרו וכבד של בית החולים איכילוב שבתל אביב.

הסיפור כולו מתחיל כחצי שנה לפני כן, אז ש. שהוא אדם בריא בשנות השישים לחייו פונה אל הרופא בקופת החולים לאחר שחש בחולשה. לאחר מספר בדיקות הופנה ש. אל בית החולים איכילוב עם חשד לבעיה בכבד שטרם אותרה.

בבית החולים זוהתה הבעיה והוגדרה "צהבת חסימתית" שמשמעותה היא חסימה של צינורית באיזור הכבד או כיס המרה שמפריעה לגוף להתנקות. פרופסור נקש במחלקה זיהה את הבעיה ופסק שיש לבצע את הטיפול בדחיפות. לאחר כשבועיים של אשפוז במחלקה אחרת ("לויין") הוכנס ש. לבדיקות ובהן נמצא גוש שחוסם את אחת הצינוריות במוצא הלבלב. בתוך ימים ספורים הוכנס ש. לטיפול בהרדמה שבו הוחדרה צינורית פלסטיק אל תוך הצינור החסום כפתרון זמני. הפתרון זמני כיוון שאינו מומלץ לתקופה של מעל לחצי שנה. עד כאן הטיפול היה בסדר. מכאן ואילך התחילו ההפתעות.

ש. הינו אדם בריא בשנות השישים של חייו. את רוב יומו הוא מעביר בעבודה פיזית בשטח ובחלוקת מצרכים בערב. לאחר הטיפול הזמני החל ש. לחזור לשגרת יומו ובעצם הבריא מכל סימני המחלה. מספר ימים לאחר הטיפול חזר ש. לעבודתו, חזר כוחו למותניו, והוא לשגרת היום שבה ישן כארבע שעות שינה ביממה.

הפתרון היה פתרון זמני והצריך ניתוח פולשני על מנת להסיר את הגוש שחסם את כלי הדם. במקביל למהלך הטיפול הביע הצוות הרפואי חשש מהאפשרות שמדובר בגידול סרטני ממאיר ולכן נלקחה דגימת רקמה (ביופסיה). התשובה לבדיקה זו היתה שלילית, זאת אומרת שלא התגלה גידול סרטני ממאיר. למרות זאת המליצו הרופאים להמשיך במעקב. כשבועיים לאחר ששוחרר לביתו חזר ש. להתאשפז לצורך ניתוח להסרה של הגוש המפריע. ההסבר שניתן לש. ולבני משפחתו היה שמדובר בתהליך פשוט מאד שכל מטרתו הוצאה של הגוש שזוהה במהלך הבדיקות שהתבצעו מוקדם יותר. הגדרה היתה ניתוח להוצאת הגוש שגודלו כ- 2 ס"מ. לש. הוסבר שהטיפול הוא ניתוח בלבד ולא קיימות חלופות אחרות שלא כרוכות בפתיחת חלל הבטן. כמו כן הוסבר שמדובר בניתוח פשוט מאד שבוצע עד כה חמש פעמים על ידי הרופא המנתח, ד"ר מנחם בן חיים.

תחילת האשפוז בלילה שלפני הניתוח על מנת שיוכלו להתחיל בהכנות לניתוח מוקדם בבוקר. במהלך הלילה ש. החל להרגיש שהצוות הרפואי מסתיר ממנו פרטים. בבוקר יום הניתוח סרב להמשיך בתהליך. פרופסור נקש מהמחלקה גער בו דקות ארוכות שמדובר בחיים שלו ושלא יזלזל בהם והסביר שוב שמבצעים ניתוחים כאלה כל יום ושאין לש. סיבה לדאוג או לחשוש מהניתוח. בתמיכת משפחתו הסכים ש. להמשיך עם התהליך וזאת מכיוון שהטיפול שעבר היה זמני בלבד והצריך את הניתוח להסרת הגוש החוסם. זהו הניתוח שהוסבר עליו לש. ולבני משפחתו ולניתוח זה הסכים ללכת: ניתוח להסרה של גוש בגודל של 2 ס"מ שמפעיל לחץ על צינורית במוצא הלבלב.

בסיום הניתוח נקרא בנו של ש. אל הרופא המנתח ד"ר מנחם בן חיים אשר הסביר: "הניתוח עבר בהצלחה, מצבו של ש. יציב, הוא לא נזקק למנות דם במהלך הניתוח, והוצא הגוש החוסם בגודל חצי סנטימטר. ובשלב זה רופא אחר סוגר את התפרים".

כשלושה ימים לאחר הניתוח שקל הצוות הרפואי האם לשחרר את ש. לביתו. ש. שמע שוב ושוב שהוא מוגדר כנס רפואי ולאחר שלבסוף שוחרר מבית החולים החל לבדוק את המסמכים של תוצאות הניתוח. בביקור אצל רופא המשפחה נכנס הרופא אל האינטרנט על מנת לברר את סוג הניתוח שעבר ש. ולתדהמתם גילו את משמעות השם הליך ויפל.

להלן ציטוט להסבר של הליך וויפל מאתר וויקיפדיה: "ההליך המקובל של ניתוח ויפל כולל כריתה של החלק הרחיקני של הקיבה, החלק הראשון והשני של התריסריון, ראש הלבלב, החלק הרחיקני של צינור המרה המשותף, המעי הריק הקריבני, בלוטות הלימפה באזור הניתוח, וכיס המרה".

למשך מספר ימים היה נדמה שמדובר בשגיאה או בלבול. ש. חזר לבית החולים לצורך טיפול בתפרים אצל אותו הרופא שתפר אותם בזמן הניתוח וניצל את ההזדמנות לשאול אותו האם הוצאו אברים נוספים מעבר לגוש החוסם. התשובה של הרופא היתה שלא. ש. חזר והקשה והתעקש שוב "האם לא הוצאתם חלק מהקיבה?" והתשובה של הרופא היתה שוב שלילית.

בדיקה במסמכי המכון הפתלוגי מראה שהתקבלו 8 ס"מ של מעי יחד עם פריטים נוספים.

מספר שבועות לאחר מכן הקדים ש. בדיקה מתוכננת אצל ד"ר בן חיים שביצע את הניתוח על מנת לעמת אותו עם הפרטים. תשובתו של בן חיים היתה פשוטה: שהוא קיבל את הניתוח מרופא אחר ולכן לא ווידא שהחולה ידע על התהליך ובכך הרופאה שהסבירה על הניתוח היא שהתרשלה. גם פרופסור נקש התעקש ארוכות מול בני המשפחה שאינו מכיר את המקרה ולכן אינו יכול להסביר דבר. זאת למרות שביום הניתוח הוכיח בקיאות רבה מאד בפרטי המקרה והיכרות אישית עם החולה. מספר שבועות לאחר מכן הפגינה הרופאה המתדרכת בקיאות ומקצועיות כאשר מסרה לש. עלון מודפס עם תרשימים מפורטים של התהליך שעבר. קצת באיחור.

בבית החולים איכילוב בתל אביב רוצים להפוך למרכז בין לאומי לניתוחי כבד ומרה.

בבית החולים הזה לקחו אדם בריא לחלוטין שהיה זקוק לטיפול פשוט והעבירו אותו ניתוח מורכב מסוכן ומסובך מאד, שבבתי חולים מנוסים אחוז התמותה ממנו הוא 5%. כל זאת מבלי להסביר לחולה או לבני משפחתו על הניתוח ועל הסכנות שבו ועל הנזק התמידי שהניתוח גורם.

בית החולים רימה את החולה ולחץ עליו על מנת שיכנס לניתוח בהרדמה מלאה. כאשר החולה היה שרוי בהרדמה מלאה הוציאו הרופאים אברים רבים מגופו ללא ידעתו וללא הסכמתו.

כנראה שאין דרך יותר טובה לשפר את אחוזי ההצלחה של ניתוחים כמו לנתח אנשים בריאים וחזקים.

ש. כנראה כבר לא יחזור לבריאותו, הרופאים יסבירו שמדובר בטעות והביטוח צריך לשלם, והנהלת בית החולים קיבלה סטטיסטיקה טובה.

מדובר בסיפור אמיתי לחלוטין. הצוות הרפואי ביצע את הפעולות בנחישות ובמקצועיות שיגרמו לכם לשאול האם אין מנותחים נוספים שנלקחו מהם איברים ללא אישור.

משפחתו של ש. מאוגדת מאחורי הפרטים ומוכנה לבדיקת פוליגרף, כולל לממן בדיקות פוליגרף לצוות הרפואי מכיסם הפרטי. ההקלטות שבידי המשפחה יחשפו רק בבית המשפט.

עשו לעצמכם טובה ועשו חסד עם יקירכם והוציאו אותם מהמחלקה הזו. מחלקה שבה ניתן להגיע לפגישה עם הרופאים רק בין שעה 13:00 לשעה 15:00, ללא קביעת תור מראש, ורק בימים שבהם הם לא במחלקה אלא מקבלים חולים לבדיקות במקום אחר. הצוות כבר ידאג לשלוח אתכם בין קומה 4 לקומה 5 כדי למצא אותם עד שתתיאשו. וכן.. אם תהיתם מדובר באותה המחלקה שבה בכיר קיבל שוחד.

כל מה שנותר לנו לעשות הוא להמליץ לכם להתרחק מהמחלקה הזו, ולבקש שבמידה ושמעתם על סיפור דומה אנא ידעו אותנו. ניתן ליצור קשר בקישור שבימין.

איכילוב

ניתוחים ב'

הצלחות מפתיעות בניתוחי לבלב של כירוגית ב

ד"ר מנחם בן חיים

היחידה לניתוחי כבד ודרכי מרה

פורום גסטרו וכבד